"בעיניי המתבונן- יולי 2019"
בעיני המתבונן היא תערוכה המציגה צילומי פרוטרט של משפחה וחברים. הכל התחיל בספר קטן מודפס עם צילומים בשחור לבן ואז הבשיל לתערוכה של ממש.
את ההשראה להפוך את הספר לתערוכה קיבלתי משירה לביא בן דוד, שהזכירה לי שיום הולדת ה-50 שלי מתקרב ולמה שלא אהפוך את הספר לתערוכה שתכיל דיוקנים של 50 אנשים שהם חלק מחיי היום יום שלי וכך נרקמה לה התערוכה "בעיני המתבונן" שעבדתי עליה למעלה משנה.
במהלך הפרויקט, קבענו, נפגשנו, דיברנו, שתינו וצחקנו בעיקר ממבוכה, אבל לאט לאט השתחררנו. אני לא יודע מה חשבתם אחרי שעזבתי, אבל אצלי זה התנגן כמו סרט טוב ותמיד כשהגעתי הביתה, הורדתי מיד את התמונות למחשב כדיי לוודא שיש לי את התמונה האחת!
תהליך העריכה הוא אינטימי והוא רק שלנו, התמונה מוגדלת על המסך, אתם מביטים בי ואני בכם, השעה מאוחרת בלילה, אני ואתם יחד ולבד. ואני עובד ומבעד פנים, צוואר, כתפיים…מוזר, מאוד מוזר.
לאט, לאט התמונה זוחלת החוצה מהמדפסת. אני אוחז בה ומביט עליכם ושוב העינים נפגשות.
עכשיו תורכם להביט על עצמכם!
באהבה והערכה רבה,
אייל.
"בעיניי המתבונן"- יולי 2019
בעיני המתבונן היא תערוכה המציגה צילומי פרוטרט של משפחה וחברים. הכל התחיל בספר קטן מודפס עם צילומים בשחור לבן ואז הבשיל לתערוכה של ממש.
את ההשראה להפוך את הספר לתערוכה קיבלתי משירה לביא בן דוד, שהזכירה לי שיום הולדת ה-50 שלי מתקרב ולמה שלא אהפוך את הספר לתערוכה שתכיל דיוקנים של 50 אנשים שהם חלק מחיי היום יום שלי וכך נרקמה לה התערוכה "בעיני המתבונן" שעבדתי עליה למעלה משנה.
במהלך הפרויקט, קבענו, נפגשנו, דיברנו, שתינו וצחקנו בעיקר ממבוכה, אבל לאט לאט השתחררנו. אני לא יודע מה חשבתם אחרי שעזבתי, אבל אצלי זה התנגן כמו סרט טוב ותמיד כשהגעתי הביתה, הורדתי מיד את התמונות למחשב כדיי לוודא שיש לי את התמונה האחת!
תהליך העריכה הוא אינטימי והוא רק שלנו, התמונה מוגדלת על המסך, אתם מביטים בי ואני בכם, השעה מאוחרת בלילה, אני ואתם יחד ולבד. ואני עובד ומבעד פנים, צוואר, כתפיים…מוזר, מאוד מוזר.
לאט, לאט התמונה זוחלת החוצה מהמדפסת. אני אוחז בה ומביט עליכם ושוב העינים נפגשות.
עכשיו תורכם להביט על עצמכם!
באהבה והערכה רבה,
אייל